קודם קול אמא
ארני זקס

קודם קול אמא נכתב בראש ובראשונה כדי לתמוך באמהות הרוצות להקשיב לאינטואיציה ולתחושות הבטן שלהן.
הספר כולל כ-200 מחקרים אקדמאים משנת 2000 ואילך המציינים את ההשפעה החיובית של השארות האם עם התינוק בשנים הראשונות, בלינה משותפת ובהקשבה לתהליכי הבשלה טבעיים.
אני מקווה שספר זה ייתן השראה ולגיטימציה לנשים לבחור ולהפוך את ההורות לחלק נרחב בזהות האישית נשית, כי לפעמים נדמה לי ששכחנו:
למה כן להישאר עם התינוק פרק זמן ממושך לאחר שנולד ,
למה כן להחזיק אותו על הידיים ,
למה כן לשנות את השגרה שלי ולא להתאים אותו אלי,
למה לחכות לסימני בשלות ממנו ולא לנהל את חיינו לפי השעון ולוח השנה,
ואיך לעבור את השינוי בכיף ולא מתוך תחושת הקרבה וסבל.
מתוך הספר:
תינוק חש את קיומו אך ורק בהשוואה לאובייקט אחר: כשהוא מחובק, הוא מרגיש איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר; כשנוגעים בידו, הוא מרגיש שיש לו יד; כשנוגעים ברגלו, הוא מרגיש שיש לו רגל וכן הלאה. כאשר התינוק מנותק מכל מגע, תחושת עצם קיומו מוטלת בספק. הדבר מעורר בקרבו חרדה קיומית והוא בוכה, ונרגע כאשר נוגעים בו.
תינוק במנשא חש את חום גופה של האם ואת קרבתה, ואלה נוסכים בו תחושת בטחון. תנועותיה של האם מסייעות לו להרגע ולהירדם, ובמקרה של הפסקת נשימה רגעית (שמתרחשת לעתים אצל תינוקות), חש התינוק בנשימתה של האם בסמוך לו, וגופו נזכר לשוב ולנשום.
על המחברת:
ארני זקס, אמא לשלושה, מטפלת ומחנכת בעזרת בעלי חיים.
מפתחת קלפי הארכיטיפים של בעלי החיים.
מפעילת קבוצת משחק המאפשרת לאמהות לחלק את זמנן בין קריירה והורות באופן גמיש ואישי.
הספר מתאים לכל אחת כי הוא לא מקומם או קיצוני, רק מסביר למה טבעי ונכון וקל יותר לגדל תינוקות, בעצם, מתוך הקשבה להם.
ארני מגישה לאמא חזרה את הסמכות על התינוק שלה, מתוך תחושות הבטן שלה והקשבה לתינוק ולצרכים של המשפחה - במקום להקשיב למומחים ונותני עצות, שקודם כל מספרים לאמהות שמה שהן עושות זה הרגל רע, ואז מראים להן איך לשנות אותו "לדרך הנכונה האחת"
לימור
"ספר טוב לנשים בהריון ואחרי לידה בהן למוח קשה להתרכז, כי הוא כתוב בצורה כזו שאין בעיה לקרוא אותו בהפסקות, גם כשאין לנו פנאי או קשב מלא.
כיף לחזור אליו בגלל הקלילות שלו. הספר לא מביע גישה אחת, ואין בו אמירה מוחלטת לאמהות "תעשו כך או כך" אלא "שימו לב, יש לכן בחירה"
יהודית
ליאת
"אהבתי את השילוב בין קומון סנס ופנייה לאמהות בגובה העיניים, מתוך המון הזדהות,
ולא בהטפה ובקיצוניות, יחד עם ציטוטי המחקרים"
לילך